עד לפני 150 שנה בערך, רוב רובם של עצי התפוז בארץ היו מזן שנקרא תפוז מצוי ("בלאדי"). חלקות פרדס ניתן היה למצוא בעיקר לאורך מישור החוף ובאזור יריחו. זן ה"בלאדי" המקומי, בטעם טיפה חמוץ, התפתח במשך מאות שנים, תחילה משתילים שהובאו לכאן מהודו במאה התשיעית על-ידי הכובשים הערבים. הם גם אלה שהביאו אותם לפורטוגל והפכו אותה למעצמה של תפוזים. במאה החמש-עשרה סוחרי-ים פורטוגזיים הביאו לכאן שתילים של זן פורטוגזי כדי לקדם את הייצור החקלאי והשאירו אחריהם את השם הערבי של התפוז (בורתוקאל).
תפוז שמוטי
הזן הישראלי המקורי הראשון נוצר באמצע המאה ה-19 כמוטציה, בפרדס עצי בלאדי של פלאח ערבי מיפו. כך על פי הגרסה הרשמית באתר מכון וולקני. השבוע שמענו גרסה לא רשמית בסיפור שעבר מאב לבן. הבן מגדל אורגני, האב מוותיקי מגדלי ההדרים בעמק החולה. על פי הסיפור, אותו פלאח זיהה אצלו במטע עץ אחד עם גנטיקה חלשה (רגישות לתנאי קרקע ואקלים) אבל עם פרי גדול בעל קליפה נוחה לקילוף וטעם מתוק מהרגיל. הפלאח החליט להמר והסב את כל המטע לעצים דומים למוטציה שגילה. זה היה מטע השמוטי הראשון בעולם. אחרי ההתחלה הצנועה קיבל השמוטי את שם המותג "תפוז ג'אפה" והפך למוצר הדגל של חקלאות היצוא הישראלית במשך למעלה משבעים שנה. הכל בזכות פלאח ערבי.
שינויים בהרגלי הצריכה בשוק האירופי והתפתחות ענף ההדרים בספרד ובמרוקו הובילו להתמוטטות שוק השמוטי בראשית שנות השבעים ולהופעה של מגוון זני תפוזים ופירות הדר נוספים, יותר ומתוקים ויותר נוחים לקילוף. השמוטי כמעט נעלם מאז מגידול מסחרי.
תפוז טבורי
הזן המקדים שמופיע מראשית הסתיו, עם הטבור בתחתיתו. יש שקוראים לו "וואשינגטון". ראשיתו עוד לפני השמוטי: הוא פותח בברזיל בתחילת המאה ה-19 על-ידי נזיר נוצרי. מתוק גם כשהוא ירוק, ובשל כך זוכה לביקוש גבוה בחלק הראשון של החורף. זה התפוז שמגיע לשוק האורגני מקיבוץ לביא.
תפוז ולנסיה
הזן המאחר, עם פירות קטנים יחסית, קליפה קשה לקילוף והמון מיץ. נהיה מתוק רק בפסח. הוולנסיה נוצר בקליפורניה או בפלורידה בסוף המאה ה-19, אבל הוא נפוץ מאד בחצי האי האיברי והמקומיים טוענים שהוא משם, אז תלוי את מי שואלים. משם גם שמו. בשל התחרות מספרד הוא אינו מתאים ליצוא, ומשמש בארץ בעיקר לתעשיית המיצים.
תפוז אדום "קרה קרה"
זן אדום (בפנים) של תפוז טבורי, שמגיע במקור מוונצואלה. זהו זן חדש בארץ, שפותח בעשור הקודם בפרדסי עמק החולה כזן היצוא "הבא" של ענף ההדרים. ה"קרה קרה" נכנס לשיווק בשנת 2010 וזוכה מאז להצלחה רבה בשווקי היצוא, גם בשל טעמו וצבעו וגם בשל תכונותיו הבריאותיות – בעיקר הנוכחות הגבוהה של נוגד החמצון "ליקופן", שנותן לו את צבעו האדמוני. ה"קרה קרה" מגיע לשוק באמצע החורף. הוא החל לטפטף לשוק האורגני לפני 4 שנים, ובשנתיים האחרונות נראה יפה בגודל ובכמות ומפתיע בטעמו. התפוזים האדומים גדלים במושב בית הלל על גדות הירדן ושותים כל הקיץ מי שלגים. המגדל, משק קורלנדר, משווק לשוק האורגני פירות הדר נוספים וגם פירות נשירים. זהו משק חקלאי לדוגמה. הציצו בקישור, שווה סיור.
ומה עם תפוז הדם של פעם, המקורי?
גם קשה לקילוף, גם חמצמץ וגם לא הליקופן נותן לו צבע, אלא משהו שיגרתי. אז אין לו כל ערך בריאותי תזונתי אופנתי, וכמעט לא ניתן כבר למצוא אותו אפילו בחצר ביתית. חוץ מעץ פה עץ שם, תפוז הדם הולך ונעלם.