אחד מהדברים הכי טעימים באוכל, עכשיו (בסתיו) כשהירוקים מתחזקים, זה לשלב אותם עם אטריות. אולי זה רק הזיכרון של המסעדות האסייתיות בניו-יורק, שמגישות אטריות כוסמת או חיטה עם פאקצ'וי, ברוקולי וערמוני-מים (בין היתר) ברוטב סויה סמיך משמן סומסום קלוי ומיץ ג'ינג'ר סחוט, שמעורר בבטן את התיאבון.
בכל אופן, בשבועיים האחרונים אנחנו מחפשים דרך לשלב אטריות כוסמת בתפריט של השוק. אבל האטריות מקוריאה, שקיבלנו לא מזמן, זה לא האטריות מיפן. משהו בתהליך הייצור שם שונה והן יוצאות יותר עמילניות. זה נדבק בקירור ונהיה מקשה אחת. הטעם נמצא, אבל הצורה היא בלתי ניתנת לחימום ולהגשה, ובטח לא לשיווק. נכשלנו איתן כמה פעמים באופן מרגיז, אז השבוע החלטנו להכין אטריות פטוצ'יני איטלקיות, רק שברגע האחרון התברר שאין לנו את הפטוצ'יני במלאי. זה היה יום מאד מבלבל.
בינתיים האטריות בסיר התחילו להתבשל. אלה היו אטריות ורמיצ'לי (למרק) שנאספות פה בארון כל פעם שיש מבצע. הכל היה נראה טעים ונפלא (עם הפאק צ'וי ששמרנו משבוע שעבר) בסיום הבישול, אבל שעתיים אחר כך זה שוב נהיה תערובת של ירקות ואטריות שאין לה צורה. זה היה מאכזב נורא. אחד מאיתנו היה מתייאש, אבל יחד נמצאה דרך, כשעלה הרעיון לעבור לאפיה.
שפכנו את התערובת לתבנית ושיטחנו אותה מסביב בגובה אחיד. עם מה שנשאר מהרוטב בתחתית של הסיר, ציפינו את השכבה העליונה ופיזרנו עליה זרעי סומסום לקישוט. אפינו את זה שעה בחום בינוני, וכשהתבנית יצאה מהתנור נראה בבירור, שהיינו צריכים לאפות את זה מהתחלה. אטריות אפויות עם ירקות.
פרסנו את המאפה לפרוסות וארזנו בקופסאות לפי ההזמנות. לא נשארה אפילו חתיכה, אפילו לא לתמונה. ובכלל הגענו לזה בלי כוונה.