"עולם המים" הינו עסק משגשג מסביב לבריכת שחייה, שמציע לימוד ואימון שחייה בשיטת "WEST" וטיפול במגוון רחב של בעיות בריאות בעזרת פעילות גופנית במים. העסק מפעיל מספר סניפים ברחבי גוש דן, מעסיק עשרות מדריכים ומטפלים ונותן שרותים לאלפי אנשים מדי שבוע.
החיבור שלנו ל"עולם המים" נוצר באופן טבעי דרך קשר משפחתי לבעלים ולרוח החיה, אורי סלע. בשנה שעברה, במסגרת מיזם מקורי שהחל לרקום עור וגידים ב"עולם המים", הוזמנו להשתתף בסדנה שמשלבת אימון שחייה (בשיטת "WEST") ואימון מנטלי (איפוס כוונות וחזון אישי), ולהעביר סדנה בנושא אכילה. אולם לא על הסדנה הזו מסופר בדיווח שלהלן.
כבר עם תחילת הקשר, בשלב הדיונים הראשונים על תוכן ומהות הסדנה, פנה אלינו מנכ"ל עולם המים וביקש לקבל תפריט אישי והכוונה (לפי המתווה של "חזרה בתזונה"). מספר שבועות אחר כך, הרבה בזכות נכונותו ועקביותו, כשהתוצאות החלו להיראות על המנכ"ל, הצטרף גם בעל הבית לתהליך, ודי מהר זה החל להיראות גם עליו. הירידה במשקל, השיפור ברמת האנרגיה וההרגשה הכללית הטובה, לפי עדותם, משכו תשומת לב ועוררו גל של סקרנות והתעניינות בקרב צוות העובדים והמקורבים, סביב ההשפעה שיש להסדרה של הרגלי האכילה והתהליך שאנחנו מדריכים ("חזרה בתזונה").
הסקרנות שהצלחנו לחולל בתוך הארגון של "עולם המים", שהתעוררה כאילו מעצמה, מבלי שעשינו כמעט כלום, הציתה בנו יוזמה להתקדם צעד נוסף ולנסות לצקת ידע אל תוך ההתעניינות שנוצרה. מזה נולד הרעיון לעשות סדנה ניסיונית עם צוות העובדים ולבחון את התרומה שיש להכרות ולהבנה רחבה יותר של נושא האכילה – בהיבט האישי, בהיבט של הקשר עם המטופל או מקבל השירות ובהיבט של האווירה וההרגשה הכללית במסגרת הארגון. קיבלנו החלטה לקיים את הסדנה ללא עלות ולהציע אותה לאנשי הצוות. די מהר נבנתה מתכונת לסדנה בסיסית בת ארבע פגישות, בין ינואר לאפריל השנה, ונקבע מועד לפגישה הראשונה, שהתקיימה בסוף חודש דצמבר החולף במטבח לימודי מאולתר, בסניף האם בנתניה. השתתפו 13 אנשי הנהלה, מאמנים, מדריכי שחייה ומטפלות, רובם הופיעו עם סכינים, מוכנים לחיתוכים. אבל בפגישה הראשונה – אנחנו עושים הכל (כמעט), האוכל פשוט והבישול בסיסי מאד. עיקר ההשתתפות מתבטאת באכילה ובהאזנה. זה מתחיל עם סיפור.
כשהייתי קטן, בשלב שהבנתי מילים אבל לא ממש הבנתי משפטים, נשמע לי מוזר כשאנשים היו אומרים "תאכל עם פה סגור"! הייתי מחזיק את המזלג עם האוכל סמוך לפה, סוגר את השפתיים חזק ומנסה לאתר איזו דרך סודית להכניס את האוכל לפה, כזו שאולי המבוגרים מכירים ולא מצאתי. לא הבנתי על מה הם מדברים, וזה היה נורא מתסכל, אז המשכתי להתלהב ממילים עוד כמה שנים.
הסיפור הזה משקף את מצב המודעות כיום בתחום התזונה, כשהרבה רעיונות ומונחים נהיים באופנה וכמעט כל אחד שומע ומכיר. זה מצב שבו דברים מגובים בהמון נתונים ומחקרים, ומצד שני קל מאד לסתור כל דבר עם נתונים או מחקרים אחרים, ובסך הכל יש הרבה בלבול. הכוונה שלנו במהלך הסדנה היא לפרוס – כמו מפה על שולחן – תשתית רעיונית ומעשית, שמציעה לכל דבר מקום, ועושה סדר במחשבה, ובמקביל מפעילה אצל המשתתפים רגישות וערנות לאכילה ולאפשרות להשתמש באוכל כדי לטפל בעצמם; וגם למצוא בזה אהבה.
בשלב ההכרות, אחרי הסיפור, אחרי שהצגנו את עצמנו ואת הרעיון של הסדנה בקצרה ולפני שהתחיל השיעור, התברר במקרה שהמשתתפים לא יודעים שהם נכנסים לסדרה של ארבע פגישות. הם חשבו שהם משתתפים רק בפגישה אחת. למרות זאת, המשכנו לפי התכנית, לדבר על עיקרי הגישה שלנו לאכילה. לא נצפו פיהוקים עד לרגע שבו האוכל התחיל לצאת לשולחן. זה לא מובן מאליו לאנשים שאוכלים אוכל רגיל פחות או יותר, להיפגש עם האוכל שלנו וליהנות מארוחה. זה כמו לצאת לטיול בטבע בלי הכנה, בלי הנוחיות והדברים המוכרים. הבטנו בהם מריחים ולועסים ומנסים להתחבר לטעמים, עם הרבה רגש והערכה על זה שהיו פתוחים ומוכנים להתנסות. לשמחתנו, רובם גם נרשמו לפגישה הבאה.