כיוונים מקרוביוטיים
במשך השנים הראשונות, אחרי השינוי התזונתי ואימוץ הגישה המקרוביוטית, עיצבנו אורח חיים שמרכזו הוא האוכל וזה היה הכיוון. באופן טבעי, בילינו הרבה זמן במטבח ביישום הדברים שלמדנו. באותן שנים החיפוש אחר חומרי גלם מקוריים שיתאימו לצורת האכילה ולסגנון הבישול הוביל אותנו לכל מקום שבו היה מגדל או מפעל לייצור מזון או איזה מחסן של יבואן. למדנו להכיר פחות או יותר את כל מה שנמצא בארץ.
השוק האורגני שהיה עוד בחיתוליו התפתח מאז מאד. מגוון חומרי הגלם אומנם התרחב אבל בעיקר מכיוון היבוא. עובדה זו העמידה בפנינו דילמה לא פשוטה. שכן למעט הירקות, החומוס והחיטה שגדלים בארץ, כל חומרי הגלם האחרים מגיעים מיבוא. ענין זה אינו מתיישב עם העיקרון הראשון של הגישה המקרוביוטית, "אכול מה שגדל מסביבך", כפי שמתבקש במקרה שיש כוונה להתקיים בהרמוניה עם הסביבה, ראשית כל מבחינה גופנית, מבחינת החומר ממנו עשוי הדם שלנו.
עם זו הכוונה, מתוך הבנה שאוכל שמגיע מארץ אחרת לא יעזור לבסס את השורש, פה בארץ באדמה {אלא ימשוך למקור המוצא} ומתוך הכרה בכך שאנחנו לא מבינים מספיק בחיטה, התחלנו לתהות היכן בכל זאת ישנו הידע שיסייע לנו לעשות את ההתאמה? כלומר,לקחת את התזונה המקרוביוטית כפי שלמדנו אותה, עם הרבה אורז, עם בסיס רחב של דגנים וקטניות מיובאים ונטייה מודגשת לכיוון מזרח אסיה ולהתאים אותה למה שקיים פה, במזרח התיכון.
לפני שבוע ימים, אחרי עוד יום עבודה מאומצת במסיק על הקרקע הסלעית והחלקה של המטע, הכינה לנו אשתו של אבו סברי עוגה. למחרת במחסן של "יבולי בר", ניגשתי לפועלות הערביות {מוסלמיות} ליד שולחן האריזה וביקשתי מהן ללמד אותי איך אומרים בערבית: תודה על העוגה. אחרי ששיננתי באוזניהן את "שוקראן אל כעכה" היטב, שאלה אחת הפועלות איזה עוגה קיבלנו? "זאת מהסולת והדבש עם השקדים לקישוט", עניתי. היא קפצה בהתלהבות כשזיהתה שזו ה"חריסה" ואמרה: "אצלנו יש אותה גם". התפתחה בינינו שיחה קצרה על האוכל המוסלמי והדרוזי והיא סיכמה אותה במשפט כשאמרה שבין המיעוטים בארץ, לא משנה מוסלמי, נוצרי, דרוזי וכו', יש הבדלים גדולים בדת, אבל האוכל כמעט אותו הדבר.
זה גם היה הרושם שלנו 10 שנים קודם. שכן במטבח הישראלי, לפי הצורה שקיבל מאז ראשית ההתיישבות, לא נראה היה שנוכל למצוא את הידע שביקשנו. אם קיימים בו סימנים לאוכל מקומי, הרי שהם בהשראת ההשפעה הערבית. בכל מקרה, כדי להגיע למקור צריך לפנות לאחור ולהכיר את המטבח המקומי. של מי שנמצא פה במשך דורות ומקיים את אורח החיים המסורתי לאזור שלנו. עם התובנה הזו התחלנו לחפש הזדמנות ליצור הכרות עם המטבח הערבי הביתי.