זו לא איזו ידיעה מופרכת. השימוש בשתן לריפוי (במיוחד השתן האישי) במקרים מסוימים, ואפילו כמזון במהלך צום רפואי, זו טכניקה עם שורשים עמוקים ומסורת ותיקה, מוכרת למי שעוסק בריפוי אלטרנטיבי וזוכה לתחייה מחודשת בעשרים השנים האחרונות.
שמענו על זה לראשונה בשיחה עם אדוארדו זאבה (אדם מרתק ומטפל יוצא דופן שמשתמש בין היתר במצלמה "קיריליאנית" לאבחון), שנהג לשלב שתייה של מי שתן בהנחיות לטיפול, בעיקר לצורך ניקוי (שתן ראשון בבוקר במשך שלושה שבועות).
זה משהו שהשאיר אז רושם עז ויושב בראש כל השנים, אבל עד לאחרונה לא יצא לנו לעשות בו שימוש.
לפני שבועיים בערך התקשרה חברה וסיפרה סיפור מעניין. יומיים קודם לכן היא הרגישה שמתפתחת אצלה בעין "שעורה" (דלקת), וכבר התחילה לדמיין את הכדורים שהיא בדרך כלל לוקחת ואת איך שהיא עובדת כל היום על המחשב עם העין הסגורה, והתעוררה אצלה חרדה. אז היא הייתה חייבת להתקשר לחברה ולהתייעץ. כששמעה על המקרה, סיפרה החברה שכל פעם שיש לה דלקת (למעלה או למטה) היא מורחת על זה מעט מי שתן שלה וזה תכף עובר. אז החברה שהתקשרה החליטה שאין לה מה להפסיד ובהזדמנות הראשונה הרטיבה מעט צמר גפן, מרחה על העין המודלקת ולמחרת הדלקת עברה. ככה. בלי למשוך זמן.
בדיוק במקביל התפתח בבית מיני-משבר. החתול הכי קטן התקרר מאד. בימים האלה של הסופה בפסח התפתחה אצלו דלקת באחת העיניים והיא הייתה נורא נפוחה. אז הוא גם היה מצונן, וגם עם עין אחת. בקיצור נורא מסכן. בדרך כלל אנחנו מטפלים בדלקות של חתולים בדרכים קונבנציונאליות (קצת אנטיביוטיקה באוכל), אבל החתול הזה (שמוטניק) מאד רגיש, בייחוד לאנטיביוטיקה. לא ניתן לטפל בו בדרך הרגילה. בגלל זה הדלקת שלו עוררה לא מעט דאגה.
תוך כדי הסיפור של החברה, הדמיון של עופרי התחיל לעבוד. עוד באותו יום היא נצפתה אורבת לחתול בכל מיני מקומות בגינה. אבל רק בערב, ליד הארגז שלו, הצליחה לדחוף חתיכה צמר גפן בזמן שהוא הרטיב. לזה החתול לא הגיב, אבל כשהיא מרחה לו את העין עם הדלקת היה לו טיפה חריף. אולי הוא היה מעדיף את הטעם של התרופה, בכל מקרה למחרת העין נפתחה. מרחנו לו שוב, וביום השני כבר כמעט לא הייתה דלקת והצינון נעלם. השתן הבריא אותו תוך יומיים-שלושה. עם תוצאות קשה להתווכח. זה היה מאד מרשים.
עכשיו כל פעם שהולכים לשירותים עוברת המחשבה. זה נוזל מרפא מה שיוצא מאיתנו, אולי כדאי לשמור טיפה?