משתתפים:
צנצנת בינונית
6-8 לפתות
1 שורש סלק אדום בינוני
מים ומלח ביחס של כפית מלאה לכוס
הכנה:
רוחצים את השורשים ופורסים לפרוסות דקות.
שוטפים ומעקרים את הצנצנת {באדים, הפוכה על מחבת עם מים רותחים כמה דקות}
מסדרים את פרוסות הלפת בתחתית הצנצנת, בשכבות צפופות. עולים כלפי מעלה בהדרגה.
באמצע הגובה, מסדרים שכבה פרוסות סלק {חצי מהכמות}. ממשיכים באותה צורה עם הלפת עד למעלה וסוגרים שוב עם שכבה של פרוסות סלק.
מכינים תמיסה של מי מלח ביחס של כפית לכוס {בערך 5-6 כוסות לצנצנת בינונית} ומוזגים לתוך הצנצנת עד למעלה. עד שמכסה את הפרוסות. סוגרים את המכסה ומניחים בתוך צלחת עמוקה (אם אתם לא רוצים שתהיה לכם הצפה). הלפת משחררת נוזלים בזמן הכבישה. זה לוקח לה כמה ימים (4-7), מהר יותר כשחם. טועמים ושומרים במקרר כשמוכן.
צריכה להיות פריכה. אם יוצאת רכה סימן שאין מספיק מלח, אבל גם אז היא מאד טעימה.
עד שמכירים את המטבח העיראקי המסורתי, לפת כבושה זה אוכל שפוגשים רק בדוכני פלאפל ושווארמה ברחוב. בדרך כלל עם צבע מאכל ובאיכות ירודה {לא באמת כבושה}. המראה הסגלגל עשוי לפתות את מי שמכיר אותה מהבית, כשהיא עשויה כמו שצריך. אפשר להעריך שישנם לא מעט אנשים כאלו, כי המקום של הלפת על הדלפק בדוכן כמעט בלתי נפקד. אז גם שלא ברור בדיוק וקשה לקבוע, מאין המאכל הזה הופיע, אפשר להסכים שיש לו נוכחות יותר חזקה במטבח של עדות המזרח ויותר מכולם במטבח העיראקי (ביחד עם הסביח הנפלא של שבת בבוקר).
זה רק שאלה כמה מזרחה הולכים, כי ככל שהולכים מזרחה, האוכל נהיה יותר עשיר בירקות מוחמצים וכבושים. הרבה יותר ממה שיש לנו כאן, שזה בערך מלפפונים חמוצים וזיתים.
הלפת הכבושה היא בעצם כמו "טיזר", רמז לתרבות אכילה מגוונת ועשירה שמשתרעת מאיתנו מזרחה וזה סיפור נחמד אבל לא מסתדר מבחינה עובדתית. שכן הלפת בכלל ירק של מזג אוויר קר. נפוצה יותר בארצות צפוניות, באירופה, באמריקה ובאסיה. מה יש לה לחפש בעיראק?
אין לה כלום חוץ מאת האנגלים, שהביאו אותה לשם במאה העשרים. מתברר שלפת זה ירק חדש בעיראק. הלפת הכבושה תפסה שורשים {במטבח של יהודי התפוצה} בתקופת הכיבוש הבריטי ומשם עשתה קפיצה עם העולים שהגיעו לארץ. הלפת הכבושה שהם כל כך אהבו. לא יכלו להשאיר אותה שם.
ירק אנגלי בווריאציה יהודית עיראקית. נשמע כמו מזימת ריגול בריטית במטבח הישראלי? אין דבר שהם לא יעשו בשביל טיפה טעם
אומנם אוכל פשוט ותהליך הכנה הכי קל שתיפגשו, יש לה מראה וטעם שיכולים להתאים לכל מצב וגם ערך תזונתי רב {אנזימים}. הלפת הכבושה נשמרת מצוין בקירור. תוספת פיקנטית בסנדביץ' או כמתאבן, ליד מזונות מבושלים. עוזרת באיזון חומציות במעיים ובדם, משפרת את פעילות העיכול ומנקה את הכליות. כדאי למצוא בשבילה מקום על השולחן?
ניסוי עם סלק צהוב – הירק המופלא מהזה שגדל בהרדוף, אומנם מאותה משפחה אבל לא ממש דומה לסלק האדום. בכל זאת חשבנו לנסות להחליף ביניהם ביחד עם הלפת. לראות אם אפשר לצבוע אותה עם הצבע הצהוב כמו עם האדום.
השתמשנו באותו מתכון בלי הבדל.