פרסום הכתבה באמצעי התקשורת עורר דאגה גדולה בקרב ציבור גדול של צרכני אורז, ובתוכם קהל קט של צרכני אורז מלא שהודאגו אפילו יותר. כפי שציינו פה בעבר, הכתבה התבססה על ממצאים שפורסמו בארה"ב ב-2012, כשמינהל התרופות האמריקאי (FDA) הודיע על הימצאות "כמויות מדאיגות"!!! של ארסן באורז שגדל בתחומי המדינה (3.5 -6.7 מיקרוגרם למנת אורז). דיווחי ה-FDA אומתו מאוחר יותר בבדיקה שתוצאותיה התפרסמו במגזין consumer affairs ועוררו הד ציבורי גדול. אבל בעצם לא נאמר פה שום דבר חדש, וגם לא ניתן הסבר איך הגיע הארסן לאורז.
בעשור האחרון התפרסמו מספר מחקרים שתיעדו את הנוכחות הגבוהה של ארסן באורז ובמוצרים המעובדים ממנו. דמות בולטת בהקשר הזה הוא ד"ר אנדרו מהארג, פרופסור לביוכימיה מאוניברסיטת אברדין בסקוטלנד, שמוביל או משתתף ברבים מהמחקרים שנערכים בתחום ברחבי העולם.
בשנת 2007 דגמו פרופסור מהארג ואנשי צוותו 134 דגימות אורז מלא מחמש מדינות בדרום וממדינת קליפורניה. בבדיקה התגלתה נוכחות ארסן בשיעור של 4.4 מיקרוגרם למנת אורז בממוצע, בדגימות ממדינות הדרום, לעומת 2.5 מיקרוגרם למנה, באורז מקליפורניה. מבין הדגימות של האורז מקליפורניה בלטו אלו של האורז האורגני, בהן נמצא שיעור של 1.5 מיקרוגרם בלבד – הרבה פחות מהשיעור שכונה "כמויות מדאיגות" על ידי ה-FDA וה- consumer affairs.
ממצאים מאשרי דרך ומחזקי אמונה אלו בנוגע לאורז האורגני, עשויים להציע כיוון לפתרון ותשובה לדאגה של צרכני האורז המלא – דאגה הנראית מוצדקת על רקע תוצאות המחקרים ביחס לאורז מלא רגיל. מבלי להתכוון, מוציאים אנשי המחקר שם טוב לאורז האורגני. התוצאות מצביעות על עניין עקרוני בשיטת הגידול האורגנית – האדמה נשארת נקייה לאורך שנים, בשונה מהשיטה הקונבנציונלית שיוצרת זיהום (ראו בהמשך). אורז אורגני גדל בקליפורניה כבר מעל 50 שנה. הופעתו קשורה באופן ישיר להופעתה של התנועה המקרוביוטית בארה"ב.
המחקר של פרופסור מהארג שימש בסיס לבדיקות נוספות וקיבל חיזוק במחקרים שנעשו במקומות נוספים בעולם.
התוצאות משתקפות בבסיס הנתונים של ה-FDA, בטווח שפורסם בידיעה לתקשורת (3.5 – 6.7 מיקרוגרם למנה). עם זאת, חשוב לציין שעדיין לא קיים כיום תקן או מדד לכמות הארסן שנמצאת באדמה או במוצרי מזון. אין רף שקובע כמה בטוח וכמה לא, וגם אין הכרח לפרסם תכולת ארסן על גבי מוצרים. תקן כזה מופעל בארה"ב על ידי הסוכנות להגנת הסביבה רק בנוגע למי שתייה (עד 10 מיקרוגרם לליטר מים). על בסיס התקן הזה התקיים בשנים האחרונות בספרד, עוד מחקר של פרופסור מהארג, שבדק נוכחות של ארסן באבקות פורמולה לתינוקות "מבוססות אורז" (לא אורגני) מכל העולם. התוצאות הראו תכולת ארסן גבוהה ביחס לתקן. ממצאים דומים התקבלו גם מבדיקות של מוצרי אורז מעובד למיניהם. כולל, חלב אורז, קרקרים, פודינג, עוגות וכו'
עד כאן ניתן לחשוב שהבעיה זה האורז. שגידול שמזין יותר מ-3 מיליארד בני אדם, ומשמש בסיס לקיומו של חצי עולם, הוא האשם. לא אנחנו.
הבעיה עם ארסן
אם הארסן נמצא בטבע, אז למה באורז יש בעיה?
ידוע שארסן נמצא בטבע בכמויות קטנות ומשמש להגנה בפני מזיקים, בין היתר בקליפות של עצים, של גרעינים ושל פירות. הצורה שבה הארסן נמצא בטבע נקראת "ארסן אורגני", אולם זאת לא הצורה היחידה. הוא מופיע באורז בצורה נוספת שנקראת "ארסן לא אורגני" (להלן סינתטי). החומר הסינתטי הוא מעשה ידי אדם וכאן מתחילים לראות את העקבות.
ארסן סינתטי מיוצר בתהליך כימי ומשמש כמרכיב מרכזי במספר תכשירי הדברה לחקלאות הקונבנציונלית, בחומרים לטיפול בפטריות, וגם בחומרי חיטוי לתעשיית העץ.
בצורתו הטבעית, ובכמות מזערית, ארסן הוא חומר ש"הגוף" יודע לעשות בו שימוש, בהתאם למצב הבריאות. אולם בצורתו הסינתטית הוא לא מתפרק, אלא מצטבר ברקמות. בשל זאת הוא נחשב כחומר רעיל ומאד מסרטן. המחקר של מהארג הראה שארסן לא אורגני מהווה 20% בממוצע מכלל הארסן שנמצא באורז. לעומתו, מחקר של מדען מאוניברסיטת קורנל האמריקאית, שבדק דוגמאות אורז ברחבי ארה"ב, גילה ארסן לא אורגני בשיעור של 40%. ההבדל בין התוצאות מוסבר בכך שלאדמות יש דרגות שונות של זיהום. כך למשל נמצא שבבנגלדש שיעור הזיהום בארסן הוא הגבוה בעולם. זו מדינה שסובלת מאסון אקולוגי בעקבות זיהום של מי התהום. במחקר שהתקיים בסין נתגלה שיעור ארסן גבוה באדמות שנמצאות קרוב לאזורי מכרות.
למרות שבכמויות גדולות גם ארסן אורגני הוא חומר מאד רעיל, הנחת היסוד היא שעיקר הסכנה נובע מהימצאות שאריות של ארסן סינתטי באדמה, במידה רבה בעקבות השימוש בחומרי הדברה בשטחים חקלאיים. אחד הגידולים שזכו במהלך השנים לטיפול צמוד בחומרים מבוססי ארסן, הוא הכותנה – גידול חקלאי שידוע בתכולה גבוהה של ארסן בעקבות ריסוסי הדברה. החומר שימש למניעת התפשטות העש, שאוכל את ההלקטים ופוגע ביבול. במקומות שבהם מגדלים אורז על שטחים שהייתה בהם קודם כותנה (למשל דרום ארה"ב), נמצאו שיעורי ארסן גבוהים בהרבה מהממוצע. מזה אפשר ללמוד, שהארסן נמצא גם בבגדים, ושלפעמים הוא בכלל מגיע לאורז מהכותנה.
בשטח כזה או אחר, בגידול כזה או אחר – בשלב מסוים הארסן מחלחל למי התהום או זורם עם הגשם לכיוון הים ונשפך בנהרות. כלומר, המים הם עוד דרך שבאמצעותה הארסן מגיע לאדמה. המים סוחבים איתם את הזיהום, יחד עם כל הברכה, על פני כל נתיב הזרימה.
תהא הדרך אשר תהא, מוביל אותנו הארסן בעקבות האדם כמו סוכן סמוי, ולאט לאט חושף את מעשה המרמה: הזיהום של מקורות המים ושל השטחים החקלאיים שעליהם אנחנו מגדלים את המזון.
למה אורז
ארסן בכותנה נשמע יותר כמו תעלול שיווקי, אמצעי להגברת המכירות של בדים סינתטיים, אבל כשמדובר במזון של יותר מחצי מאוכלוסיית העולם, טבעי שמתעורר הד רציני אפילו בעולם המערבי. באופן מסורתי, רוב שטחי הגידול של האורז מתרכזים בשפכי נהרות ובאזורי הדלתא. לצד המון סחף ושפע טבעי שזורם במי הנהר, מצטבר באזור הדלתא ותורם לפוריות הקרקע, מצטברים גם שאריות של חומרי הדברה ושפכים של תעשייה שמתגלים אחר-כך בבדיקות. טעות לחשוב שזה רק ארסן. האורז גדל באזורים שבהם לא מצליח שום גידול אחר. מבחינה זו האורז משמש דוגמא, כי הוא אוכל את "הג'יפה" של האנושות, ואז האנושות אוכלת אותו. בסוף הכל חוזר עלינו.
אתם מבינים למה אורגני זאת התשובה?