אולי אחת האכזבות הכי קשות בגינה, היא לראות את הצמחים היפיפיים של העגבנייה נעצרים פתאום במקום, ותוך שבוע-שבועיים כמעט לא נשאר מהם כלום. איפה עגבניות ואיפה נעליים. לא מבינים מאיפה זה בא.
הקטע הזה נכתב לגנן חובב שאין לו מושג, ומי שאין לו רקע בחקלאות באמת לא מבין. שומעים על וירוסים שגורמים מחלות בבני אדם, אבל בירקות זה נשמע קצת רחוק. כשמנסים למצוא משהו על הצמח – חיפושית או כנימה או משהו מוכר – לא מוצאים שום סימן, ובכל זאת הצמח נראה במשבר. מתחילים לחפש באדמה, אולי יותר מדי מים, אולי פחות, אולי חסר לו משהו בתזונה, בקיצור תהליך שלם, ובינתיים זה כבר לא רק צמח אחד, נראה שזה עובר גם לצמחים ליד. אוי ויי….. שכר לימוד גבוה.
מי שיש לו רקע בחקלאות יודע שווירוסים זה מכה. הם אולי הסיבה העיקרית לכך שכיום כמעט שלא ניתן למצוא עגבניות, מלפפונים ופלפלים מגידול שטח, והם הגורם העיקרי להתפתחות הגידול בחממות. הווירוסים משמידים את היבול ופוגעים קשה ברווחיות. בגידול בתנאי חממה מתקיים תהליך פיקוח חמור ומשטר טיפולים קפדני, כולל סניטציה מקיפה לפני תחילת הגידול. מחלות ווירוס הן אחד הגורמים המרכזיים לשימוש בחומרי הדברה כימיים. בעשרים שנים של עבודה בתחום אנו עדים למתרחש בשטחים אורגניים שבהם לא נעשה שימוש בריסוסים להדברה ורואים שאין כמעט אף מקרה שגידול עגבנייה, מלפפון או פלפל, לא מקבל באיזה שהוא שלב ווירוס. במקרה הטוב זה לא על ההתחלה. זה כאילו אין סיכוי, ובגלל זה רוב החקלאים מעדיפים לא לקחת סיכון. במקרה של עגבניות זה נכון במיוחד, כך שיוצא שהטעם המיוחד של זני השטח הולך ונאבד.
בחקלאות המסחרית מוכרים כיום מספר זני וירוסים עיקריים, ביניהם 3-4 בעגבנייה. הנפוץ ביותר נקרא "וירוס צהבון האמיר", זה שהופיע אצלנו בגינה (עם העלים המקומטים ואמיר הצמיחה הצהבהב, בתמונות למעלה). בשונה ממזיקים שפוגעים בצמח מבחוץ, הווירוס תוקף מבפנים. הוא נכנס למערכת הולכת הנוזלים ומשנה את הביוכימיה של הצמח, באופן שעוצר את הצמיחה ומגביל את היכולת לתת יבול. בגלל שהווירוס פועל מבפנים, אין כיום דרך יעילה לעצור את התקדמותו ולהציל צמח שנפגע. מדיניות הטיפול בצמחים נגועים בווירוס בחקלאות (לא משנה איזה ירק), היא להרחיק את הצמח כמה שיותר מהר משטח הגידול (אפילו לשרוף), כדי לעצור אפשרות של הדבקה. הווירוס מגיע באמצעות כנימה או פונדקאי אחר, שמתיישב על העלים או על הגבעול ומעביר את הווירוס לצמח. כל צמח שבא במגע עם צמח נגוע, נדבק מיד. גם כלי עבודה, אפילו בד של בגד או כפפה, עשויים להעביר את המחלה בתוך השטח. בגלל זה תנאי הסניטציה בשטחי חממה הם כל כך מוקפדים. בשטח פתוח, לעומת זאת, הסנטיציה בלתי אפשרית, ולכן מרגע שהווירוס מופיע, זה רק עניין של זמן עד שהוא עובר לכולם. טיפולי הדברה למניעת וירוסים מתמקדים בפגיעה בפונדקאים ונעשים באמצעות ריסוסים במהלך הצמיחה. לחלק מהווירוסים יש יכולת להחזיק מעמד ולהישאר על הצמח היבש או באדמה מספר חודשים, עד שמגיע הגידול הבא. כך הוא הופיע אצלנו השנה בחלקה שגידלנו בה עגבניות, שנה שנייה ברציפות. בשנה שעברה היו בה שתילי עגבניות-חממה שהותקפו על ידי וירוס, אבל לא התייחסנו לזה מספיק ברצינות (סתם מתוך בורות). השנה, כשהוא חזר ואכל 10 שתילים ברגע, למדנו את השיעור. שכר הלימוד גבוה.
האיום הכבד שהווירוסים מהווים עבור המגדלים בשטחי החממות, שמשקיעים מאות אלפי שקלים בהכנות לקראת עונת הגידול, גורם להיווצרות ביקוש ולהפעלת לחץ מצדם על חברות הזרעים, לייצר זנים בעלי עמידות לווירוס. זה נושא מרתק ומורכב. העמידות לווירוס נמדדת ביכולת של צמח נגוע להמשיך להחזיק את העלים, לפרוח ולעשות פירות, ובכך לצמצם את ההפסד בכמות היבול. מסתבר שישנם זנים עם עמידות יחסית גבוהה לווירוס מסוים, ולעומתם זנים שיש להם רגישות ועמידות נמוכה. המטרה במחקר היא, אם כך, להתאים את הזן לסביבה ולתנאי הגידול (עמידות לווירוסים ומחלות בסיכון גבוה). המחקר בתחום הזה זוכה להמון תמיכה, שכן התאמה נכונה חשובה להצלחת הגידול מבחינה כלכלית, שזאת בעצם המטרה. עם זאת, אין לזה שום קשר לטעם ובריאות. משום כך אנחנו רואים כיום בשוק זני עגבנייה פוריים מאד, שמניבים עגבניות חסרות טעם אופייני. הטעם לא מעניין את החקלאי אם הזן מקבל וירוס. העיקר זה ההצלחה המסחרית.
לעומת הדברים שלעיל, בגינה ביתית או בגן ירק קהילתי יש לערך של עמידות לווירוס משמעות שונה, שכן אנחנו רוצים לשמר זנים מקוריים ולהמשיך לגדל בתנאי שטח. רוצים ליצור עמידות בזן מסוים, גם אם זה רק כמה צמחים – לפחות שהצמחים יהיו חזקים. אלא שזנים מקוריים, ובייחוד כאלה מכל מיני מקומות אחרים, לעיתים קרובות מפגינים רגישות ונתקפים בווירוס ראשונים. אז נכון לשמור על שטח נקי ולפנות צמחים נגועים. מצד שני, כדאי גם להיות עירני למקרה שבין הצמחים הנגועים מופיע אחד שמסתדר טוב יותר מאחרים ומפגין תכונות של עמידות. ממנו כדאי לקחת זרעים.