לפני סוף המילניום הקודם בערך, באחר הטיולים על הגבעות שצופות על נהריה ממזרח, מצאנו צמח שהריח מאד כמו האזוב המוכר מהזעתר, אבל נראה שונה לגמרי. קטפנו כמה גבעולים וייבשנו אצלנו במטבח והשתמשנו בו כתבלין. עם ריח דומיננטי בכל מקום שהוא נוכח, עם עלים צפופים ומחודדים ופריחה סגולה, למדנו שהוא צמח מאותה משפחה, בשם קורנית מקורקפת.
מדי שנה מאז הגילוי, בתחילת האביב חוזרים לאותו מקום להריח את הקורנית. כמובן עם כל ההתחשבות. אחרי נסיעה של כמה דקות מהכביש הראשי בין חלקות הזיתים, הנוף מערבה נפתח. בתוך רצועה צרה ברוחב 4 מטרים משני צידי דרך הכורכר ולאורך כחמישים מטרים לפנים, פתאום הכל מלא בשיחי קורנית מכווצים בין הסלעים. על ראש גבעה עטורה עצי קטלב גדולים וותיקים, הצופה על כל רצועת החוף, הנוף, האוויר והסביבה הים תיכונית מתחברים עם הריח של שיחי הקורנית למהות אחת, שנהיית עם הזמן אופיינית למטבח שלנו.
באחד הביקורים בפקיעין, בחנות של החבר שלנו אבו סברי, הוגשה תערובת זעתר העשויה על בסיס עלי הקורנית, עם מלח, סומסום, סומק וזרעי חיטה ירוקה וחומוס קלויים, שהייתה פשוט מעולם אחר. אפשר להגיד שבאותה הזדמנות הקשר שלנו עם הקורנית מאד התהדק.
אז גם שמענו לראשונה שקוראים לה זעתר פרסי.
שלא כמו האזוב המצוי, הנפוץ למדי בגליל, בשומרון ובהרי יהודה, את הקורנית המקורקפת לא פשוט למצוא בר בטבע, רואים אותה הרבה פחות. למעשה, הכי פשוט למצוא אותה במשתלות, כצמח תבלין שאנשים שותלים בגינות. אבל בין הצמח התרבותי לצמח הטבעי אין הרבה מה להשוות מבחינת הריכוז של הטעם והריח בעלים. כשמוצאים צמח אחד בטבע, בדרך כלל ישנם סביבו צמחים נוספים. כמו מושבה, הצמחים גדלים בסמיכות ומכסים אזור של כמה העשרות מטרים מרובעים. מסביב לזה לא נמצא להם מהם שום דבר. משהו שקשה להסביר.
בשנים האחרונות התפתח בארץ ענף גידול התבלינים ליצוא. ניתן לראות כיום שטחים גדולים של קורנית בגידול חקלאי. עדות לכך ראינו השנה כשהיא החלה להימכר גם בשוק המקומי.
העלים המיובשים משמשים לתיבול האוכל. יש להם תכונה אנרגטית עולה והשפעה ממריצה שמזרימה את הדם אל אזורי "הפריפריה" ומעוררת את החושים. באופן טבעי זה תבלין של בוקר. גם ברפואה עממית יש לקורנית שימוש נרחב, בטיפול בבעיות מעיים ודרכי נשימה.
כל זה סיבה מספיק טובה להחזיק כמות יפה במגירה של התבלינים וללמוד לשלב אותה באכילה.
על אף האמור לעיל ביחס לכוחו של הצמח המתורבת, די פשוט לגדל צמח בגינה או באדנית. נקלט בקלות ואינו זקוק להשקיה מרובה. גוזמים ממנו עלים לייבוש אפילו פעמיים בשנה, באביב ובסתיו. קורנית מיובשת נשמרת מצוין. כמה חודשים בטמפרטורת חדר ושנה בקלות בקירור.
במידה וזה נעשה עם רגש, הגיזום של השיחים יכול לתת מרץ ולהזרים חיים. ככה שני הצדדים נהנים. חושבים קדימה ושומרים על עיקרון המשכיות. חסים על ענפים וגבעולים צעירים וגוזמים מהחזקים והמבוססים.