להתאהב בנהר
האמת? זה לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה.
זה התחיל בנהר הירדן, שעל שמו יש עמק וגם בקעה (ולא על שם הים). כשרואים את כל הטוב והשפע שהנהר יוצר סביבו, השרירים מסביב ללב נהיים רפויים, הלב מאד מתרחב וכל האוויר נדחק החוצה מהריאות. איזו ישות מבורכת, איזו נדיבות, איזה חסד של הבריאה. בשקט ובתנועה מפזר טוב על כל מה שבא עמו במגע. להסתכל עליו וללמוד.
אין מקום טוב כמו הדלתא להכיר בו את הנהר. כל מה שזורם, בסופו של דבר אליה נאסף. יש בה את כל העקבות, כמו דלת של בית, כל מה שיוצא וכל מה שנכנס משאיר עליה סימן.
האדמות הבוציות של הדלתא עשויות מאבק סלעים שנשטף מההרים ומהמון חומר אורגני שנסחף עם המים כשיורדים הגשמים. אלו אדמות מאד עשירות ופוריות מבחינה חקלאית. המים של הנהר מעשירים את האדמה. לא צריך לזבל, לא צריך לדשן. הנהר עושה הכל לבד. חוץ מלשתול ולקצור.
כשנוסעים בדלתא הפתוחה, בדרכים הצרות בין השדות, על גדות התעלות, אי אפשר שלא להתמלא בתחושה שהכל מסביב נמצא בתנועה. ובאמת היא זזה.
בהתאם למשטר הגשמים, מי הנהר עולים ויורדים והאדמה ממשיכה להידחף לכיוון השפך. הדלתא ממשיכה כל הזמן לפרוץ החוצה מהיבשה אל הים ולגדול, רוב הזמן באיטיות ובהדרגה, אך בשנים גשומות במיוחד גם באופן חד ופתאומי. כך למשל בשנת 1947, שהייתה גשומה במיוחד בספרד. האיבר, שהיה אז מפורץ באזור הדלתא לשלושה ערוצים צרים שנכנסים לים התיכון בנפרד, פרץ לעצמו בעוצמה אדירה נתיב אחד וארגן מחדש את כל מערך הקרקעות האזורי. זה דבר שתושבי האזור יודעים כמו אלו שגרים מתחת להר געש. לפעמים יש לשפע הזה מחיר. גם מי שבא רק בשביל לבקר יכול להרגיש את זה בעיניים. הדלתא היא כמו יצור חי, היא כל הזמן משתנה ומאד ייתכן שכבר בביקור הבא דברים יהיו במקום אחר. כך זה בדלתא של נהר האיבר. אחרי שהרושם הזה מצטבר ונוצרת ממנו תחושה חזקה של "חוויה יד ראשונה" – זאת אומרת שנוצר קשר פנימי למקום, כשמרגישים שמתחילים להתאהב – מתעוררת "השאלה המקרוביוטית": מאין זה בא, מאיפה השפע הזה נהיה?
פסגת שלושת הימים – pico tres mares
האמת? זה התחיל בתור פנטזיה. סימנו מקום על המפה, פחות או יותר איפה שהיה נראה שהוא מתחיל. בכל מקרה, זה יוצא הפתעה כי אין כמעט חומר רקע על המקום באנגלית. וגם אחרי חיפוש די ממושך לא מצאנו יותר מכמה מילים. אז על החשיבות של המקום במסורת העממית של האזור (אפשר להבין מאתר ההנצחה המשופץ למעלה שיש איזה סיפור) עוד נשאר לנו ללמוד (התחלנו עם ספרדית).
העניין במקום מתעורר באמת, כשמגיעים ורואים איזה מחזה מדהים נפתח. למרות הרוח והקור העיניים נפערות. הר בגובה של 2200 מטר, עשוי כמעין אוכף, בין שתי פסגות שניצבות בקצה שני רכסי הרים שנפגשים בזוית כמעט ישרה. זה קורה בדרום מחוז קנטאבריה, על גבול מחוז קסטליאנו לאון.
רוב השנה, מנובמבר עד יוני, זה אתר סקי פעיל, וככזה מכירים אותו רוב המבקרים במקום. בגלל שלא הייתה גישה לחומר עיוני, הביקור נשא בעיקר אופי גאוגרפי, טופוגרפי וגאולוגי, כפי שאפשר להתרשם מהתמונות. אולי פחות יפה בתמונות בעונה הזאת, לעומת חודשי השלג, אבל הרבה יותר גלוי. מבחינה גאולוגית המקום הזה הוא כמו ספר פתוח לעבר.
חשבנו לראות איפה מתחיל הנהר מבחינה גאוגרפית על המפה, ומצאנו באותה נקודה את ההתחלה הגאולוגית בזמן. אם יש לכם עין לגאולוגיה תוכלו לראות בהמשך בתמונות את התנועה של הקרקע, את השבירה והשקיעה של רכסי ההרים ואת ההתרוממות של רכסים אחרים.
למרות שהספרדית שלנו זוועה, הצלחנו לפענח את מקור השם – "פסגת שלושת הימים". בזכות המבנה הטופוגרפי המיוחד במפגש של שני רכסי הרים, נוצרת שם "צומת דרכים", ממנה יוצאים שלושה נהרות לשלושה כיוונים שונים. אחד זורם מערבה לכיוון האוקיינוס האטלנטי (דואורו), השני זורם צפונה לכיוון מפרץ ביסקאיה (סנסה) והשלישי – נהר האיבר הזורם מזרחה לים תיכון. לפיכך "שלושת הימים".
את תחילתו של נהר האיבר ניתן לראות בתמונות לכיוון מזרח. בתוך שמיכת ערפילים בהירה רואים במרחק אגם שקוע עם מים כחולים.
בעמק שמוביל לאגם מתחיל הנהר, סתם כנחל צר בשיפולי העמק למרגלות ההרים. בתוך 20 ק"מ אוסף לתוכו עשרות יובלים וממלא אגם כמו הכנרת כמעט. מגובה של שני ק"מ זה עוד מראה עוצר נשימה. אפשר היה רק לדמיין איך העמק הזה נראה כשהמים זורמים. אז אולי עוד נשוב.
אם תרצו לעיין באלבום התמונות, אפשר להגיע מפה.