בסוף היום האחרון של המסיק, בית הבד נפתח במיוחד בשבילנו. כמעט הפעלנו אותו לבד, עד שבעל הבית הופיע אחרי איזה חצי שעה המתנה. בדרך לבית הבד, אבו סברי עצר ליד הבית שלו בכפר וצעק לעברו בקול עד שזה הוציא את הראש מהגג לסמן שהוא מיד מגיע. אחרי שהניע את מכונת השטיפה והפעיל את המעלית שמניעה את הזיתים אל המרסקת, הלך והכין תרמוס קפה והגיש לכולם בכוס פלסטיק קטנה. היה קריר והקפה היה במקום. חיכינו לשמן שיתחיל לנוע בצינורות בזמן שהרסק הסגול של הזיתים התכרבל בחמימות של המכונה והתערבל בשקט. אז היה זמן לסכם.
במטע של 300 עצים פחות או יותר, בשנה עם יבול גבוה. אספנו מעל 200 שקי זיתים ויותר מ- 600 דליים של זיתים. חלק גדול מהם מהרצפה, בשל האיחור בכניסה לשטח, מאותה סיבה, קרוב ל- 20% מהיבול התייבש ונשאר על הרצפה.
מתוך כל היבול שנאסף קרוב לרבע מיועד לצריכה הביתית השנתית. הרוב כשמן זית והיתר כזיתים כבושים לאכילה. עוד רבע מיבול השמן נשמר כעתודה לשנה הבאה, שצפויה בגלל הסירוגיות של הזית {שנה יותר שנה פחות) להיות שנה עם יבול נמוך. כך שחצי מהיבול מיועד לצריכה ביתית.
1200 ליטר שמן זה כל הכמות שהתקבלה. 10% מהשמן נשאר בבית הבד כדמי שרות. כך מקובל. מחיר השמן נקבע על ידי בית הבד לפי התמורה שמתקבלת מהסחיטה, על בסיס שני משתנים : כמות הזיתים באופן יחסי לממוצע שנתי ואחוז השמן יחסית לכמות הזיתים. בית הבד אינו עושה הבחנה בין השמנים שהוא מקבל כתשלום עבור השרות. שומרים את את השמן במיכל גדול מעורבב וככה הוא נארז ונמכר. מזה נובע ההבדל בין שמן שמגיע מהמגדל, לשמן שנקנה בבית בד. בבית בד זה שמן מעורבב. אין דרך לדעת מי האבא. כזה בדרך כלל השמן שמגיע למדפי הסופרמרקט והחנויות הגדולות מחברות שיווק. לא שאי אפשר למצוא שמן באיכות גבוהה בבית בד, אלא שצריך מזל וקשה לדעת באיזה טיב מדובר.
קצת כמו ויסקי סינגל-מאלט, שמן של המגדל, בדרך כלל מזן מסוים, הוא שמן עם טעם ועם מרקם ייחודי. לטעמנו, שמן כזה עולה באיכותו על שמן מעורבב, בלי קשר לזן.
שמן זית זני {למשל שמן ברנע, שמן פיקואל, שמן זית סורי, שמן קלאמטה או שמן נבאלי} ניחן באחידות ובטעם אופייני ומשתלב בצורה טובה בבישול ובטיגון. אלו תכונות שאינן קשורות להעדפת טעם אלא להתנהגות של השמן. באופן אישי אנחנו מעדיפים את הטעם של שמן זית סורי. יש לו טעם יותר חזק. גם הקלאמטה מעולה, אבל לא מגדלים אותו כמעט בארץ. יותר פשוט למצוא שמן זית שאוהבים כשיודעים באיזה זן מדובר. לכן כדאי לנסות שמנים מזנים שונים ולהכיר. ואז כשמוצאים טעם שאוהבים אפשר מקד את החיפוש.
טעמו של השמן מושפע משני גורמים. הראשון הוא עובי הבשר הזית כביטוי של משטר הגשמים, או השקיה. ככל שהזית יותר עבה מרגישים פחות את הנוכחות של הגרעין והטעם יותר עדין. הגורם השני ,הוא עיתוי המסיק. ככל שמתחילים יותר מוקדם יש יותר זית ירוק ואז יותר עפיצות וחריפות בטעם השמן וירקרקות בצבע. מאוחר יותר, כשהזיתים משחירים ומבשילים, הטעם נהיה יותר מעודן וצבע השמן נהיה צהוב.